אז החלטתי לפתוח בלוג סוף כל סוף, שבו אכתוב ואמליץ על ספרים, סרטים, סדרות, אנימציה, מוזיקה, סטנדאפ, ושאר הדברים המגניבים שאני יכול לשים את ידי עליהם.
והחלטתי בפוסט בכורה חגיגי זה (עאלק), לפתוח בהמלצה חמה ונרחבת על אחד הספרים הכי אפיים, מורכבים, מתעתעים ומדהימים שקראתי, Earthly Powers של אנתוני בורג'ס הגדול.
עכשיו... כולם מכירים את השם הזה, או לפחות כמעט כולם מכירים את השם הזה, בזכות איזשהי נובלה דקה וקטנה ואנונימית בשם A Clockwork Orange.
ובכמו במקרים של סופרים אחרים גדולים, בין אם זה וויליאם גולדינג או קורט וונגוט, אנשים בעיקר נתקעו על ספר אחד טוב שלהם, ניתחו, לימדו, הפיצו ופרסמו אותו בכל עבר ובכל חור בעולם, והתעלמו לחלוטין כמעט משאר המורשת הביבליוגרפית המרהיבה שהם השאירו מאחורה בחייהם העמוסים.
אני אגיד כמה דברים/אנקדוטות על A Clockwork Orange, סתם ככה לשיתוף כללי, ואז אני אעבור הלאה לדבר על הספר שבשבילו התכנסנו פה היום (עאלק 2):
1. העיבוד של קובריק, משפיע, חתרני וחדשני לתקופתו ככל שיהיה, לא מתקרב אפילו לרבע מהרמה של הלכלוך של הציפורניים של המקור. הוא אומנם טוב ואפקטיבי, עד היום הזה, אבל הוא לא באמת עושה צדק עם המעלה הכי גדולה של הספר, וזוהי השפה הפנימית הנהדרת שבורג'ס המציא, nasdat.
מין סלנג רחוב אנגלו-רוסי מחוספס ודינאמי, שבאמצעותו אנחנו חווים את מעשי ההרס והזוועה שאלכס וחבורתו מבצעים ברחובות בצורה הרבה יותר ייחודית ומרתקת, מאשר בסרט.
זאת דעתי לפחות.
אה וגם הסוף של הספר יותר טוב מהסוף של הסרט.
2.וויליאם פוקנר כתב את אחד מספריו המוערכים ביותר, As I Lay Dying, בזמן כמה שבועות שהוא עבד במשמרות לילה בתחנת כוח באוניברסיטת מיסיסיפי, ב-1929.
אנחנו עמלים ועובדים וקורעים את התחת, חלקנו לפחות, על התשוקות האומנותיות והיצירתיות שלנו, וזה לוקח לנו בדרך כלל, קצת יותר זמן מזה.
זה סימן אמיתי לגאונות אבסולוטית, לא ככה?
אז בדומה, בורג'ס כתב את הספר הקאנוני שלו ב-1962, תוך שלושה שבועות בערך. הוא אמר על תהליך הכתיבה שזה היה אחד מהקלים והנוחים שהוא ביצע, ואני בטוח שהוא היה מאוד מופתע מהתשואה והתהודה שהספר הזה קיבל ברגע שהוא יצא לאור.
3.כמו פוקנר, גם בורג'ס היה סופר פורה ופעיל במיוחד. ויש לזו סיבה די מרתקת וסמי מורבידית.
ב-1958, בורג'ס, אז בתחילת הקריירה הספרותית שלו, קיבל בשורות מרות ורעות במיוחד - התגלה אצלו גידול סרטני במוח, ונותר לו במקסימום, רק שנה אחת לחיות.
הוא עשה מה שכל אחד מאיתנו היה עושה בנסיבות האלו, והתחיל לשקוד ולקדוח יצירות כתובות וגמורות כאילו אין מחר (ליטרלי), וכל זה, בעיקר כדי להשאיר מספיק כסף לאלמנתו העתידית.
פלא פלא, התחזית הפסימית לחייו לא התגשמה, והוא המשיך לחיות, עוד הרבה הרבה שנים, ולעבוד ולכתוב בקצב מסחרר, משהו כמו שני ספרים לשנה. אין פלא שהיה לו כל כך קל לכתוב את A Clockwork Orange.
4.בעקבות המעשי אלימות והברבריות שנעשו על ידי נערים בהשפעת הסרט של קובריק, בורג'ס מאוחר יותר בקריירתו, ליתר דיוק ממש לקראת סוף חייו, התכחש וגינה את יצירתו המפורסמת ביותר, והכריז עליה שהיא לא מוסרית.
זכותו, אבל איי בג דו דיפר.
ואחרי הפרטים האלו, הגיע הזמן לעבור ולדבר על הספר ה-25 שהוא הוציא לאור, Earthly Powers.
הספר יצא למדפים ב-1980, והוא עוסק באופן רחב יריעה מאוד, בחייו הארוכים ומלאי המעללים והפרשיות של הפרוטגניסט, סופר זקן,מוערך והומוסקסואל בשם קנת' תומי, וספציפית במערכת היחסים שלו עם גיסו, קארלו קמפאנטי... שבמקרה גם היה האפיפיור של הותיקן מספר מכובד של שנים, עד מותו.
בהתחלה אנחנו מוצגים לדמותו של קנת', שכעת יושב במלטה ונח על זרי הדפני המאוחרים של הקריירה שלו , יחד עם עוזרו האישי/מאהבו החסר תאקט והצעיר ג'פרי, כשהוא מתבקש על ידי הארכיבישוף של המדינה לכתוב ביוגרפיה מחמיאה על גיסו לשעבר, בלשון המעטה, על מנת שהוא יצוייר בדפי הההיסטוריה כקדוש אבסולוטי ללא שום מגרעות.
הוא נענה לבקשה, ומשם אנחנו חוזרים אחורה ברכבת הזמן לימיו הצעירים של קנת', ממש על אמצע מלחמת העולם הראשונה, ומאיזור זה אנחנו מתקדמים איתו ועם התפתחותו המקצועית, הרגשית והאינטלקטואלית, בזמן שהעולם מחליף תקופות אפלות ואלימות זו בזו.
זאת סאגה רחבה ועבה שהיא היסטורית ואוניברסלית בדיוק כמו שהיא אישית ואינטימית. הכתיבה פה היא בעלת תיאורים תקופתיים מעניינים שיקרצו לכל חובב היסטוריה באשר הוא, ובאותו זמן גם מכילה דימויים אנושיים ופיוטיים מאוד שיקלעו לטעם של כל חובב שירה אפשרי.
בורג'ס הוא שאפתן מארץ השאפתנים, זורק לפה לסיפור את שתי מלחמות העולם, השפעת הספרדית, עליית הפאשיזם באיטליה, מהפכות באפריקה, כתות א-לה ג'ונסטאון בארה"ב, התעשייה בהוליווד, עולם המוזיקה הקלאסית והאופרה, גרמניה הנאצית, התככים והחילופי תפקידים בותיקן, שהייה טראגית במלזיה, ועוד ועוד ועוד...
וככל שהקורא מתקדם לעבר תקופה או מקום אחר בסיפור המורכב הזה, ככה עוד רובד אישיותי נוסף נפרם אצל קנת' ונפתח ומתגלה אל פנינו, וגורם לנו להבין את פעולותיו המפוקפקות והבעייתיות באופן יותר טוב ויותר מובן.
הספר דן ומתעסק בלא מעט נושאים קריטיים ו"גדולים", כגון היחס של הכנסיה לאורך ההיסטוריה להומוסקואלים ו"חוטאים" אחרים, בחירה חופשית וההשלכות שיש לה על האדם הממוצע, התפשרות אומנותית והמחיר שנאלצים לשלם על כך (קנת' לא סובל את הספרים והמחזות שהוא משחרר לעולם, למרות שהם מקבלים ביקורות טובות ויחס חם מהקהל),התפקיד של אומנות בתוך סביבה טוטליארית ועוינת....
בגדול, הספר לא מעט מהזמן עושה הקבלה בין המשבצת שאומנות ממלאה לנו בחיים לעומת הדת.
לדוגמא, אחותו של הפרוטגניסט, הורטנז, היא פסלת, מה שאומר שכמו אחיה, גם היא מתעסקת באומנות ומרוויחה את הלחם שלה מכך.
בהמשך הספר, היא נקשרת אל דומניקו קמפאנטי, מלחין פסי קול איטלקי, ואחיו של האפיפיור העתידי הכריזמטי והמבריק, קארלו.
קארלו רואה את אחיו כחוטא ושרלטן, ובנאדם שדחה את חיי הצניעות והקודש שאלוהים הציע לו, ולאורך כמעט כל הספר הוא מתנהג ומתייחס אליו בצורה עוינת ומבישה.
קארלו מאמין שרוע האדם נטמע מלידה בפנים, ושיש לגרש את הרוע הזה מהגוף באמצעות טקס גירוש שדים פגאני ומיושן.
אם זאת, הוא מראה פתיחות וקבלה רבות כלפי קבוצות האנשים היותר חסרי מזל שקיימים בעולם, ונחשב לכומר פרוגרסיבי במקצועו, למרות עיסוקו העתיק בגירוש שדים.
ולכל האמנים שאנחנו נחשפים אליהם בספר, בין אם זה קנת', הורטנז או דומניקו, על כל אחד ואחת יפלו כמה טרגדיות שקשה להתאושש מהם, בעוד שקארלו רק ישאר בעליה מטאורית ובסופו של דבר יזנק לכס הכוח הבלעדי של הותיקן.
הדמות של קארלו בכלל היא בין המרתקות שיצא לי לקרוא, מדובר במין שילוב של מנהיג כת מטורף לגמרי, שרלטן לא קטן, פילוסוף חסר תקנה, אידיאליסט הגון בליבו ומנהיג קהל מלידה.
מבחינת השליטה שלו באנשים וההשפעה שהוא מחיל על כל וכל מוסד שהוא נמצא בראשו, הוא בעצם מה שקנת' אולי היה רוצה להיות בתוכו.
מין דמיגוד עוצמתי שאין לערער על מה שנאמר מפיו ומה שנעשה מהוראותיו.
ובנוגע לפרוזה עצמה... במקור, בורג'ס הוא מוזיקאי ומלחין קלאסי, ואולי זה קצת מצחיק שאני אומר את זה, אבל אפשר להרגיש את זה לפי שטף הכתיבה שלו.
מאוד יודע לשים את ההדגש מתי שצריך, כותב בצורה לחוצה וקלסטרופובית מתי שאנחנו מרגישים סכנה כלפי הדמויות, משרבט סצינות ודילאוגים באופן משוחרר והומוריסטי מתי שהוא רוצה לתת קונטרה לכל ה-heavy business שמתרחש בסיפור.
זה ממש כמו לחן שמתחיל מנקודה מסוימת, עובר כמה פראזות שונות אך עדיין נשאר בתוך הקצב הראשי שלו, ואז חוזר בסוף לאותה נקודה.
הוא משחק עם השפה כמו שנגן טוטאלי משחק עם המנגינות שהוא מייצר.
וזה פשוט תענוג אמיתי.
עם הרבה סופרים אחרים, בפרוייקט כזה מלא יומרות פילוסופיות ואומנותיות, התוצאה היתה יוצאת מאוד כבדה,איטית וקשה לקריאה, אבל עם בורג'ס זה זורם כמו מים בגרון, כמו תזמורת כלי נשיפה קקפונית שיודעת לשים את הסדר ואת הארגון בתוך כל הכאוס והבלאגן שהם מנגנים.
אם יש ספר שמתחנן לעיבוד למיני סדרה בHBO או BBC, הרי זה זה.
אהבתם את A Clockwork Orange? רוצים לקרוא עוד מבית הסופר? לכו לזה.
זה שגעון של ספר, עמוק מאוד, נוגע, עוכר שלווה, אבסורדי עד כאב ומרתק עד כדי כאבי עיניים.
מומלץ בשיא החום.
זהו, איים אאוט.
